הסימולציה שבונה גשרים: מציאות מדומה כדרך לחיבור אנושי, הבנת הזולת וישראל טובה יותר
- קרן צינר
- 6 באפר׳
- זמן קריאה 9 דקות
נתחיל בסיפור אישי
באחד הפרויקטים שלנו התבקשנו להנגיש מערכת מציאות מדומה לעמותות חברתיות. אני זוכר במיוחד פגישה אחת שבה נכחו מספר מנהלים ואנשי מקצוע, כולם רציניים וספקניים. כשהוצאתי את משקפי ה-VR ושאלתי בחיוך: "תגידו, מה דעתכם על מציאות מדומה? ניסיתם פעם?", בערך חצי מהמשתתפים מיד הגיבו באותה תשובה מוכרת: "כן, יש כזה לבן שלי בבית... אבל זה לא בשבילי." התגובה הזו, שמעידה על ספקנות מובנת, תמיד מעלה בי חיוך ואמפתיה. אני יודע שזו לא התנגדות, אלא פשוט חוסר היכרות או פחד משינוי.אבל אז, כשהדלקנו את המשקפיים והדגמנו תכנים המותאמים במיוחד עבורם – למשל, לאדם שכל חייו נעזר בכיסא גלגלים פתאום חווה לראשונה איך זה מרגיש לנסוע ברכב ספורט במהירות בכביש מהיר, משהו בעיניים שלהם השתנה. אותו אדם סקפטי, שבעבר רק צפה בטכנולוגיה הזו מרחוק, הבין לפתע מה הוא מפספס כשהוא אומר "זה לא בשבילי". זו הייתה אנלוגיה חזקה – אדם שרגיל כל חייו לרכוב על סוס, פתאום מגלה לראשונה איך זה לנסוע במכונית. אחרי ארבע דקות בלבד של הדגמה, האווירה בחדר משתנה לגמרי. מסקפטיות עמוקה לסקרנות והתרגשות גדולה.
החוויה האישית שהצגתי בתחילת המאמר מדגימה כיצד התנסות ישירה במציאות מדומה שוברת במהירות את חומת הסקפטיות והופכת אותה לסקרנות והתרגשות. דווקא בגלל מפגשים כאלה, הבנתי לעומק את הפוטנציאל העצום שטכנולוגיית המציאות המדומה יכולה להעניק לנו כחברה. במאמר זה נרחיב כיצד מציאות מדומה תוביל אותנו לישראל טובה ומחוברת יותר עד שנת 2050
מבוא
כבר בשנת 2025, טכנולוגיית המציאות המדומה (VR) היא חלק בלתי נפרד מהמציאות שבה רבים מאיתנו חיים, לומדים ועובדים בשנת 2025, השימוש ב-VR צובר תאוצה בעולם, ובישראל בפרט, אך החשיבות של אימוץ מוקדם של הטכנולוגיה אינה מסתכמת רק בנוחות או בידור. מאמר זה מתבסס על תאוריית הסימולציה הגופנית (Embodied Simulation Theory), וממחיש כיצד שימוש רחב במציאות מדומה יכול לתרום משמעותית להבנה אנושית עמוקה, אמפתיה, חיבור חברתי, ולמעשה – לבניית ישראל טובה יותר עד שנת 2050.
תאוריית הסימולציה: המנגנון הנסתר של האמפתיה האנושית
כדי להבין את חשיבות המציאות המדומה, יש להכיר תחילה את תאוריית הסימולציה הגופנית – תאוריה פסיכולוגית שהתפתחה בעקבות הגילוי המהפכני של נוירוני מראה. לפי התאוריה, אנו מבינים את האחר לא רק באמצעות ניתוח שכלתני של פעולותיו, אלא באמצעות מנגנון מוחי שמדמה את החוויות של הזולת באופן פיזיולוגי. כאשר אנו צופים באדם אחר חווה רגש או מבצע פעולה, מוחנו יוצר סימולציה פנימית של אותה חוויה, ומייצר אצלנו מצב רגשי דומה.
לדוגמה, כאשר אנו צופים באדם המביע כאב או עצב, המוח מפעיל אצלנו את אותם אזורים מוחיים שהיו מופעלים לו אנו בעצמנו היינו חווים את אותו כאב. מנגנון סימולציה זה נמצא כבסיס ביולוגי לתופעות של אמפתיה והזדהות אנושית
VR כמכפיל כוח לאמפתיה – הגשר אל האחר
אם המוח שלנו הוא "מכונת סימולציות טבעית", הרי שהמציאות המדומה היא כלי מושלם למינוף מנגנון זה. בעזרת VR, ניתן להכניס אדם לסיטואציה מוחשית ומציאותית, לעורר את מנגנוני הסימולציה, ולחזק את ההבנה האמפתית. לדוגמה, במקום לשמוע על חווייתם של קשישים או של אנשים בעלי מוגבלויות – המשתמש ב-VR יכול לחוות את העולם מנקודת מבטם ממש, באופן שייצור אצלו חיבור רגשי עמוק יותר.
[ציטוט - "היכולת להזדהות עם החוויה הפנימית של האחר, כאילו הייתה שלך, היא הבסיס לצמיחה אנושית."
הפסיכולוג הנודע קרל רוג'רס]
מחקרים מוכיחים כי VR מגבירה את האמפתיה בקרב המשתמשים, ומאפשרת לאנשים לחוש רגשות של אנשים אחרים כאילו היו שלהם ממש. אימוץ רחב של הטכנולוגיה הזו, כפי שמציעה חברת VR2GO בישראל, יכול להפחית דעות קדומות, לשפר אינטגרציה חברתית, וליצור חברה שבה האדם רואה באחר חלק בלתי נפרד מעצמו.
ממסך שטוח לעולם אימרסיבי – לא בריחה מהמציאות, אלא שדרוג שלה
במשך יותר ממאה שנים התרגלנו לצרוך תוכן דרך מסכים שטוחים – קולנוע, טלוויזיה, מחשבים וטלפונים חכמים. החוויה שלנו הייתה תמיד מרוחקת, מנותקת מעט, פסיבית ומוגבלת במסגרת מלבנית. עם כניסתה של המציאות המדומה, אנחנו ניצבים בפתחו של עידן חדש שבו החוויה הופכת לאימרסיבית – מוחשית, מקיפה, ומלאת נוכחות פיזית ורגשית. במקום לצפות באירועים מבחוץ, אנחנו מתחילים לחיות אותם מבפנים.
ההבדל המרכזי הוא שבעוד שהמסכים הרגילים גרמו לנו לעיתים להתרחק מיכולות חברתיות טבעיות כמו שיחה ישירה, הקשבה והבנה אמפתית, הרי שהחוויה האימרסיבית של המציאות המדומה דווקא מחזירה לנו את אותן מיומנויות טבעיות. השימוש ב-VR מעודד אותנו לתקשר, להרגיש, לדבר ולהתחשב באחר, ולחזק מיומנויות של דיאלוג אנושי, חשיבה אמפתית וחיבור רגשי.
חשוב להדגיש שהמטרה אינה לנתק אנשים מהעולם האמיתי או לברוח מהמציאות, אלא להעשיר ולשפר את חיינו בה. בחלק מהמקרים, אלו שבורחים לעולם וירטואלי לא קיבלו סיוע או תמיכה מספקת בעולם המציאותי. VR אינה הדרך לבריחה אלא ההזדמנות שלנו לתקן, לחבר ולהעצים את המציאות, תוך טיפוח מחדש של התכונות האנושיות הבסיסיות ביותר שלנו – אמפתיה, הבנת הזולת, ותקשורת אמיתית וכנה.
דוגמאות מן השטח: כך זה כבר קורה היום בישראל
ארגונים רבים בישראל כבר משתמשים ב-VR בתחומים שונים, מתוך אמונה עמוקה בכוחה של הטכנולוגיה לחולל שינוי חברתי חיובי:
חינוך והדרכה
מערכות החינוך עושות שימוש בסימולציות VR, אשר מאפשרות לתלמידים לחוות אירועים היסטוריים, מדעיים ואנושיים. במקום ללמוד על השואה מספרים בלבד, למשל, תלמידים יכולים "לבקר" במחנות, לפגוש ניצולים באופן וירטואלי, ולהתחבר לנושא באופן רגשי עמוק ומוחשי יותר.
טיפול רפואי ופיזיותרפיה
טכנולוגיית VR משמשת גם בטיפולים רפואיים ופסיכולוגיים, כמו פרויקט Better Life VR, שמטרתו שיפור איכות החיים של אנשים עם מוגבלויות או של אנשים המתמודדים עם חרדה ודיכאון. באמצעות יצירת סימולציות ייחודיות, המטופלים מתמודדים טוב יותר עם כאב פיזי ורגשי, ומפתחים תחושת מסוגלות ושליטה עצמית גבוהה יותר.
הכשרה מקצועית
סדנאות הכשרה של מנהלים ועובדים מבוססות VR מאפשרות אימון בסיטואציות מורכבות במציאות בטוחה. המשתמשים לומדים להזדהות עם העובדים והלקוחות, ולומדים לנהל סיטואציות באופן אמפתי ומקצועי יותר.
כל אלו כבר קורים בישראל כיום, ומדגישים את הכוח האמיתי של הטכנולוגיה: חיבור אנושי והגברת ההזדהות.
העתיד: ישראל של 2050 – מאוחדים בזכות סימולציות מציאות מדומה
אם נסתכל קדימה, נוכל לראות בבירור עתיד שבו VR היא חלק בלתי נפרד מהיום-יום הישראלי:
חינוך חוצה גבולות - בשנת 2050 תלמידים יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים ילמדו יחד במרחבי VR ויכירו מקרוב את החיים, התרבות והאמונות של כל מגזר. החיבור שיווצר דרך סימולציות משותפות יהפוך את הדור הבא לדור המבין ומקבל יותר.
רפואה אנושית יותר - רופאים ואנשי צוות רפואי ישתמשו ב-VR לא רק לסימולציות רפואיות, אלא גם כדי להבין לעומק את החוויה הרגשית של החולים שלהם. היכולת "לחיות" את חווית החולה תיצור מערכת בריאות קשובה, אכפתית, ואנושית יותר.
קהילות חזקות ומאוחדות - מרכזים קהילתיים יציעו חוויות VR שיעזרו לישראלים לחוות את המציאות של קבוצות מיעוט, אוכלוסיות מוחלשות, קהילות מרוחקות ופיתוח החוסן האישי והלאומי. הסימולציות יאפשרו לאזרחים לחוש אמפתיה אמיתית ולהבין לעומק את הצורך בשיתוף פעולה ואחדות.
מה לגבי החוסן שלנו כעם?
המציאות הישראלית בשנים האחרונות, עם משברי ביטחון חוזרים, מגפת הקורונה ומצבי לחץ מתמשכים, מעמידה את המושג "חוסן" כאחת המשימות הלאומיות החשובות ביותר שלנו. כיום, מדינת ישראל מתמודדת עם פגיעה משמעותית בחוסן הנפשי והחברתי של האוכלוסייה, ובעיקר של הדור הצעיר – דור האלפא, שנולד לתוך מציאות דיגיטלית מתקדמת, מורכבת ומאתגרת. דור זה כבר לומד באמצעות כלים דיגיטליים וטכנולוגיים בעשרות בתי ספר בארץ, והמציאות המדומה היא חלק אינטגרלי מהשפה והתרבות שלו.
מכאן עולה החשיבות האדירה של אימוץ אחראי, מושכל ואתי של טכנולוגיות מתקדמות כמו מציאות מדומה כבר היום. איננו יכולים להתכחש לטכנולוגיה זו, אלא מוטלת עלינו החובה ללמוד אותה לעומק, להבין את השפעותיה, ולבנות כלים חינוכיים וחברתיים שיסייעו לדור הצעיר להתמודד עם מצבי לחץ באמצעות שימוש חכם ב-VR. עלינו לשמש לדור הבא דוגמה ולהראות להם כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה באופן אחראי ואתי.
אם נעשה זאת נכון, בשנת 2050 החוסן הנפשי והחברתי של החברה הישראלית יהיה במצב מתקדם פי כמה לעומת המצב הנוכחי. הילדים שנולדו למציאות של קורונה, של מלחמות ושל משברים כלכליים וסביבתיים יגדלו לאזרחים עמידים יותר, סתגלנים, בעלי כלים מתקדמים להתמודדות נפשית, אשר יודעים להשתמש בטכנולוגיה לחיזוק החוסן שלהם ושל סביבתם, ויבנו קהילה וחברה יציבות וחזקות יותר.
לשמחתנו, כבר בימים אלו קיימים ניצנים של שירותים חדשניים בשוק הישראלי המציעים סדנאות חוסן לעובדים בארגונים ונוער.
החלק הכלכלי - ביצה ותרנגולת?
מבחינה כלכלית, המצב כיום דומה מאוד לשאלת "הביצה והתרנגולת". מצד אחד, אם לא נשקיע עכשיו בטכנולוגיית המציאות המדומה, לא תהיה צמיחה כלכלית משמעותית בתחום. מצד שני, רבים חוששים להשקיע לפני שהטכנולוגיה הופכת לנפוצה. הפתרון למעגל הזה חייב להיות פריצה אמיצה – לאמץ מוקדם את הטכנולוגיה, וליצור יתרון ישראלי ברור, כדי שאחרים ילכו בעקבותינו ולא להפך.
ההחלטה לאמץ טכנולוגיית מציאות מדומה כבר עכשיו אינה רק שאלה של חזון חברתי וערכי, אלא גם של הזדמנות כלכלית אדירה. ישראל נחשבת כיום לאומת הסטארט-אפ, מובילה עולמית בתחומי החדשנות. אימוץ מוקדם של VR, ובמיוחד שיתוף פעולה עם חברות הזנק שכבר פיצחו את שיטות ההדרכה וההטמעה שלה, יאפשר לישראל לבסס יתרון גלובלי משמעותי ולהפוך למרכז ידע מוביל בתחום.
אם לא נאמץ טכנולוגיה זו במהירות, אנו עלולים למצוא את עצמנו בפיגור אחרי מדינות אחרות שזיהו את ההזדמנות קודם. התחרות על החדשנות הטכנולוגית בעשורים הקרובים תהיה עזה, ואימוץ מהיר של VR יבטיח שיפור בשירותים החברתיים, יצירת אלפי מקומות עבודה חדשים, הכנסות מהשקעות זרות ופיתוח מואץ של המשק הישראלי. ההשקעה בטכנולוגיית מציאות מדומה תהווה מנוע צמיחה משמעותי למשק, תוביל לפריון גבוה יותר, ותהפוך את ישראל למובילה עולמית בחדשנות חברתית-טכנולוגית.
לא רק טכנולוגיה – התוכן הוא המפתח להצלחה בישראל
חשוב להבהיר כי הפרסומים הרבים על התפתחות טכנולוגיית המציאות המדומה בעולם, בעיקר בהקשרים של פיתוחים טכניים והשקעות ענק, אינם בהכרח מעידים על בשלות הכלי לשימוש בישראל. הסוגיה המשמעותית ביותר עבור ארגונים ישראלים אינה טכנית או כלכלית, אלא דווקא עניין של תוכן, תרבות ושפה. בעוד שבמדינות אחרות מושקעים משאבים עצומים בפיתוח תכנים בשפות פופולריות כמו אנגלית, ספרדית או סינית, בישראל הייחודית מבחינת תרבות ושפה קיים פער משמעותי בזמינות התכנים.
האתגר המרכזי של ישראל הוא הצורך לפתח תכנים איכותיים בשפה העברית, באופן שיתאים באופן מדויק לקהל הישראלי ולניואנסים התרבותיים המאפיינים אותנו. דווקא משום שמעט מפתחים משקיעים בשפות פחות פופולריות כמו עברית, ישראל מוצאת את עצמה אוטומטית בפיגור ביחס למדינות אחרות מבחינת נגישות וזמינות התוכן.
הפתרון, אם כן, אינו להמשיך להמתין להתפתחויות בינלאומיות, אלא להשקיע כבר עכשיו בפיתוח תכנים מקומיים מקוריים בשפה העברית. על ארגונים ומוסדות בישראל לקחת אחריות ולקדם יוזמות תוכן ויצירה מקורית, כדי שנוכל למצות את מלוא הפוטנציאל של טכנולוגיית ה-VR, לא רק מבחינה טכנית – אלא בעיקר ברמה התרבותית והחברתית.
"מה עוד אפשר?"
אחד השינויים החשובים ביותר שאנו כחברה צריכים לעשות ביחס לטכנולוגיות חדשות הוא שינוי תפיסתי משמעותי: לא עוד לשאול "האם כדאי או לא כדאי", אלא לשאול "מה עוד אפשר לעשות?" המציאות מלמדת שטכנולוגיות חדשות הן בלתי נמנעות, והן ישפיעו על חיינו בין אם נרצה ובין אם לא. לכן השאלה האמיתית אינה האם טכנולוגיית מציאות מדומה תהיה חלק מחיינו, אלא כיצד נוכל להשתמש בה בצורה הטובה ביותר האפשרית.
אימוץ גישה זו משמעותו פתיחת דלת לדמיון, יצירתיות וחדשנות. היא מאפשרת לנו לחשוב כיצד טכנולוגיות VR יכולות לסייע לנו להקים מרכזי לימוד חדשניים, לייצר פתרונות רפואיים פורצי דרך, וליצור חיבורים חברתיים עמוקים ואמפתיים יותר. חשיבה במונחי אפשרויות ולא במונחי מגבלות היא זו שתבטיח שנפיק את המיטב מכל חידוש טכנולוגי שנכנס לחיינו.
בשנת 2050, הגישה המובילה בחברה הישראלית תהיה גישה של חיפוש מתמיד אחר האפשרי, חקירת פוטנציאל, ופיתוח יצירתי ואחראי של כלים טכנולוגיים מתקדמים. זאת לא רק תוביל אותנו לחברה מאוחדת, חזקה ואמפתית יותר, אלא גם תהפוך אותנו למובילים עולמיים בחדשנות חברתית ובאיכות חיים.
כדי לענות לכם על השאלה "מה עוד אפשר לעשות?", לא מספיק רק לקרוא על כך במרחב הדיגיטלי. אנחנו מזמינים אתכם להתחבר לאקדמיה לעולמות וירטואליים בלשכה לטכנולוגיות המידע, שבה מחכה לכם דף אינטרנט עשיר, המתעדכן באופן שוטף בעדויות מרתקות ובמקרי בוחן אמיתיים המוצגים בוידאו. כאן תוכלו לשמוע, לראות ולהרגיש איך מציאות מדומה משנה חיים כבר היום.
הסיבה לפעול עכשיו – מלחמת הטוב ברע
הסיבה להשקיע במציאות מדומה כבר היום, בשנת 2025, אינה רק כלכלית או טכנולוגית. זו החלטה חברתית, מוסרית ואנושית: המציאות המפולגת, המלחמות והקונפליקטים הם תוצאה של היעדר אמפתיה, של חוסר יכולת לראות את האחר כאילו היה הוא עצמנו.
על פי תאוריית הסימולציה, הדרך לשלום אמיתי, להבנה ולרעות, עוברת דרך היכולת שלנו לחוש באמת את כאבו של האחר, לראות את חייו מנקודת מבטו ולשתף פעולה מתוך הזדהות והבנה עמוקה.
המלחמה האמיתית בעתיד אינה בין מדינות או בין קבוצות אתניות, אלא בין הטוב לרע. הטוב – הוא היכולת לראות, להבין, לאהוב ולהזדהות. הרע – הוא הבידוד, הפחד והניכור. המציאות המדומה היא הנשק שלנו במלחמה זו. באמצעות VR, החברה הישראלית תוכל לגשר בין הפערים, לחבר בין לבבות, ולהוביל לעולם שבו כל בני האדם מבינים באמת אחד את השני.
עולם טוב יותר מתחיל היום
החזון של אימוץ רחב של טכנולוגיית VR בישראל אינו חלום עתידני רחוק. הוא תהליך שכבר החל, והוא אפשרי, מעשיו והאפקט מוכח מדעית.
עלינו לקבל היום החלטה אמיצה ואחראית: להוביל את המהפכה הזו, להשקיע בטכנולוגיה ובסטארטאפים שיפתחו אותה, וליצור חברה טובה יותר – מאוחדת, רגישה, מבינה וחזקה, חברה שבה כולם חיים בשלום ובאהבה עד שנת 2050.
[מיכל שומרון מנהלת מרכז יום לקשיש אבן שמואל בדיעה אישית על חוויה ראשונה במציאות מדומה ביום המעשים הטובים 2025]
מציאות מדומה אינה רק טכנולוגיה – היא המפתח להבנה אנושית עמוקה יותר. אימוץ מוקדם שלה יאפשר לישראל ליצור עתיד שבו כולנו מחוברים, מאוחדים, מלאים באהבה ובאמפתיה. התאוריה של הסימולציה מלמדת אותנו שהדרך לשלום פנימי וחיצוני עוברת דרך חיבור רגשי עמוק. כשנביט בשנת 2050, נראה חברה ישראלית אחרת – מחוברת, אכפתית ואמפתית, שהצליחה לגבור על הרע באמצעות טוב ואהבה.
העתיד הזה אפשרי – אך הוא תלוי בהחלטה שנקבל כבר היום.
אודות הכותב - ארתור אהרוני
ארתור הוא יו"ר משותף במרכז מצוינות עולמות וירטואליים ומטאוורס. מתמחה במדיה דיגיטלית. יועץ חדשנות בנושאי עולמות וירטואליים (VR\AI) וטכנולוגיה, עם נסיון רב בפיתוח והטמעה של פתרונות מציאות מדומה (VR) לצרכים חינוכיים, בריאותיים וחברתיים. מייסד שותף בפירמת VR2GO ומוביל פרויקטים שמטרתם לשפר את איכות החיים של תושבי מדינת ישראל לצד יעוץ תהליכים בארגונים. מרצה בנושאי חדשנות האפקט של טכנולוגיה על רווחת האדם. מייסד קהילת Inverse לקידום מציאות מדומה בארגונים וחבר מרכז מצוינות "טכנולוגיה וגיל שלישי" בלשכה. בעקבות האסון ב-7 באוקטובר, הקים את מיזם המתנדבים VR4GOOD.
Comments