ממר"ם בעשורים ה-70 וה-80 DNA של עצמאות טכנולוגית

פינת: רגע של היסטוריה | יולי 2026

ערך: אל"ם (בדימוס) אריה עמית | בוגר ממר"ם וחבר נשיאות הלשכה 

---

סיפורו של המחשוב בצה"ל הוא סיפור של תעוזה אסטרטגית, חדשנות תחת אש ומעבר בלתי פוסק בין פיתוח עצמי ייחודי לאימוץ טכנולוגיות עולמיות. מה שהחל בשנת 1959 כהחלטה שנויה במחלוקת לרכוש "מכונה לחישוב שכר", הפך לאורך העשורים לעמוד השדרה המבצעי של צבא ההגנה לישראל ולקטר הטכנולוגי של מדינת ישראל כולה.

לרגל "יום ההולדת" ה 67 להקמת ממר"ם בחרנו להתמקד הפעם ב"פינת רגע של היסטוריה" של המגזין בעשורים של שנות השבעים והשמונים כשנות מפנה של ממר"ם בדרך לעצמאות טכנולוגית של צה"ל

עידן ה-"Make": פיתוח עצמי בהיעדר חלופות

מה הייתה הדילמה המרכזית במעבר לפיתוח עצמי בשנות השבעים? בשנות ה-70 הדילמה המרכזית, המכונה "פרדוקס שנות השבעים", נבעה מהפער העצום שבין הצרכים המבצעיים של צה"ל לבין ההיצע הטכנולוגי בשוק העולמי באותה עת. צה"ל נדרש לפתרונות מורכבים שלא היו קיימים בשוק האזרחי. תחת המוטו "אנחנו מפתחים כי אנחנו לא יכולים לקנות", נוצרו פריצות דרך עולמיות:

מרכיבי הדילמה המרכזיים היו:

• הדרישה המבצעית מול מציאות השוק: צה"ל נזקק לפתרונות מחשוב מורכבים עבור מודיעין, סביבה מבצעית ועיבודים מדעיים בקנה מידה לאומי. מנגד, השוק העולמי היה בחיתוליו; חברות המחשבים סיפקו חומרה, אך כמעט ולא היו פתרונות תוכנה (מוצרי מדף) שיתאימו לצרכים המיוחדים והמסווגים של צבא מודרני.

• היעדר חלופות: מוצרי המדף המעטים שהיו קיימים נחשבו לאיטיים מדי ולא עמדו בסטנדרט הצבאי הנדרש.

• ביטחון שדה וחשאיות: עלה צורך קריטי בפיתוח פנימי וממודר עבור מערכות מודיעיניות ומבצעיות רגישות, שלא ניתן היה לבסס על כלים חיצוניים.

• גמישות טכנולוגית: פיתוח פנימי איפשר לצה"ל לייצר מערכות באופן דינמי ומהיר לפי דרישות משתנות, מבלי להיות תלוי בלוחות הזמנים של ספקים חיצוניים.

הדילמה הוכרעה באמצעות אסטרטגיית העצמאות הטכנולוגית, שתומצתה במוטו: "אנחנו מפתחים כי אנחנו לא יכולים לקנות." שמרכיביה העיקריים היו:

• הגורמים המניעים: היעדר חלופות מסחריות שעמדו בסטנדרט צבאי, צורך בביטחון שדה וחשאיות במערכות מודיעין רגישות, ורצון בגמישות טכנולוגית שתאפשר יצירת כלים פנימיים המותאמים בדיוק לצרכים המבצעיים המורכבים.

• מאפייני הארכיטקטורה: עבודה בסביבה ריכוזית וסגורה של מחשב מרכזי (Mainframe) עם קוד ייעודי שנכתב מאפס בשפות נמוכות כמו Assembler.

• פרויקטים מרכזיים: פותחו תשתיות ליבה כמו רשת התקשורת H2TELE (הרבה לפני הופעת ה-CICS של (IBM, תוכנת המיון המהפכנית MSORT, ומערכות רישום נתונים ישיר (רנ"י) שחיסלו את הצורך בכרטיסי ניקוב.

• מיקוד כוח האדם: אנשי המחשוב התמקדו בכתיבת תשתיות ובסיסים מאפס, דבר שדרש מומחיות טכנולוגית עמוקה אך גזל משאבים וזמן פיתוח רב.

עידן  ה " BUY" (החל משנות ה-80)

עם תחילת שנות ה-80, השוק האזרחי הבשיל וצה"ל החל לשנות פרדיגמה לכיוון של רכש ואינטגרציה.מרכיבי האסטרטגיה היו אז:

• הגורמים המניעים: התפוצצות שוק התוכנה והחומרה האזרחי, וההבנה ששימוש במוצרי מדף חוסך זמן פיתוח יקר ומשאבים. המטרה הייתה לאפשר ליחידות המחשוב להתמקד בליבה המבצעית במקום בפיתוח תשתיות גנריות.

• מאפייני הארכיטקטורה: מעבר ממחשב מרכזי יחיד לביזור מחשובי :מחשבים אישיים, שרתים מחלקתיים כמו VAX של  DEC ואימוץ בסיסי נתונים מסחריים כמו DB2 ו IMS/DC של IBM.

• מיקוד כוח האדם: המיקוד עבר מ"כתיבת קוד תשתיות" לאינטגרציה של מוצרי מדף, התאמתם לאבטחת מידע צבאית, ופיתוח יישומים חכמים המשרתים את הדרג הפיקודי.

ההבדלים ב-DNA הטכנולוגי

ההבדלים בין אסטרטגיית ה-MAKE (פיתוח עצמי) לבין אסטרטגיית ה-BUY (רכישת מוצרי מדף) משקפים את האבולוציה הטכנולוגית של צה"ל ואת המענה לצרכים המבצעיים המשתנים לאורך העשורים. בעוד שהפיתוח העצמי נבע מהיעדר חלופות בשוק האזרחי, המעבר לרכש התאפשר עם הבשלת השוק והצורך להתמקד בליבה המבצעית.

להלן פירוט ההבדלים המרכזיים בין שתי האסטרטגיות:

מאפיין	תעוזה לפתח (MAKE)	חכמה לשלב (BUY)
פילוסופיה	יצירת פתרונות "יש מאין" ייחודיים	ניהול כלכלי ותפעולי של טכנולוגיה קיימת
זמן תגובה	פיתוח ארוך ומורכב	הטמאה מהירה יחסית של פתרונות בשלים
גמישות	שליטה מוחלטת בכל שורת קוד	התאמה (customization) של מוצר קיים
סיכון	בידוד טכנולוגי ופיגור מול השוק	תלות בספקים חיצוניים וצורך באינטגרציה מורכבת

השילוב בין השתיים יצר את המודל ההיברידי המאפיין את צה"ל עד היום: רכישת תשתיות חזקות מהשוק (Buy) לצד פיתוח עצמי של יכולות מבצעיות ייחודיות וקצה טקטי (Make) המעניקים לצבא את יתרונו האיכותי.

הקמת ממר"ם ב' ומשמעותה לגיבוי הצבא (1987)

הקמת מתקן ממר"ם ב' (פרויקט הגיבוי) בסוף שנות ה-80 סימלה אף היא קפיצת מדרגה טכנולוגית ואסטרטגית עבור צה"ל, והפכה את היחידה לאחת החלוצות בתחום הרציפות התפקודית במדינת ישראל.

1. הרקע והחזון להקמה

• הצורך המבצעי: בשנות ה-80 הפכו מערכות הליבה של צה"ל (כמו מערכות כוח האדם של ממכ"א והמערכות הלוגיסטיות של מענ"א) לקריטיות עבור תפעול מקוון בזמן אמת, דבר שחייב זמינות של 24/7.

• ההזדמנות (1987): עם הקמת מגדל המרגנית, זוהתה הזדמנות היסטורית. במקור, המרתף יועד לפרויקט התקשורת "אבן יקרה" של חיל הקשר, אך הנהלת ממר"ם הצליחה לשכנע את המטה הכללי בצורך הקריטי במתקן גיבוי עצמאי ומוגן המבוסס על התפיסה של "אם אין רצוי, משתמשים במצוי".

• המימון: הפרויקט מומן בזכות מודל ה "משק הסגור" של ממר"ם, תוך שימוש בקרן הפחת העצמאית של היחידה, דבר שאפשר את הקמת המתקן למרות התנגדויות ראשוניות של המטכ"ל.

2. המשמעות הטכנולוגית: מגיבוי "דומם" לגיבוי "חי"

• מודל Active-Active: בניגוד למתקני גיבוי מסורתיים שהיו "דוממים", ממר"ם ב' נבנה כמתקן טכנולוגי חי. שני המתקנים (א' וב') פועלים במקביל במודל חלוקת עומסים חכם.

• סנכרון בזמן אמת: המתקנים חוברו באמצעות תקשורת סיבים אופטיים (טכנולוגיה חלוצית לשנות ה-80), שאפשרה סנכרון נתונים מלא ברדיוס של עד 20 ק"מ.

• שרידות ורציפות תפקודית: התפיסה אפשרה להעתיק את כלל הפעילות ממתקן מנוטרל למתקן השני בתוך פחות מיממה במקרה של חירום או אסון.

3. השפעה ברמה הלאומית

• חלוצי ה-BCP ו-DRP: ממר"ם יישמה תפיסות של BCP (תכנון רציפות עסקית) ו-DRP (תוכנית התאוששות מאסון) הרבה לפני שהמושגים הללו הוכרו בשוק האזרחי העולמי.

• מודל לחיקוי: רק לאחר מלחמת המפרץ ואיום הטילים ב-1991, החל השוק האזרחי בישראל (כדוגמת הבנקים) ליישם מתקני גיבוי דומים על בסיס המודל של ממר"ם.

ממר"ם ב' לא היה רק מחסן קליטה לנתונים, אלא קפיצה טכנולוגית שהבטיחה את שרידות "מערכת העצבים" של צה"ל והניחה את התשתית לסטנדרטים של אבטחה וגיבוי הקיימים כיום במשק הישראלי. מודל זה, שהוקם במרתפי מגדל המרגנית החל מ-1987, הקדים את המגזר האזרחי בישראל ובעולם ביישום תפיסות של רציפות תפקודית (BCP) והתאוששות מאסון (DRP)

לסיכום

ה DNA של העצמאות הטכנולוגית של ממר"ם כפי שבטאלידי ביטוי בשנות ה- 70 וה- 80 בנוי על שלושה מרכיבים:

1. התעוזה לפתח (Make) היכולת לא להמתין לשוק, אלא לייצר פתרונות יש מאין עבור האתגרים המבצעיים המורכבים ביותר

2. החוכמה לשלב (Buy) ניהול כלכלי במודל משק סגור שאפשר מעבר אג'ילי לטכנולוגיות מסחריות וחסכון במשאבים יקרים

3. החזון לשרוד (BCP) הבנה אסטרטגית עמוקה של רציפות תפקודית, שהקדימה את זמנה והגדירה את סטנדרט הגיבוי הלאומי.

ההחלטות,הפיתוחים והאנשים של ממר"ם בעשורים 70-80, שרטטו את מפת הדרכים שעליה צועדת כיום תעשיית הטכנולוגיה בישראל.