קיימות היא האסטרטגיה לעידן ה-AI
מאת: יאיר אבידן | עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה – (IPS), אוניברסיטת רייכמן; לשעבר המפקח על הבנקים
15.10.2026
הבינה המלאכותית אינה רק כלי חדש בידי התאגיד; היא משנה את סביבת הפעילות, את העובדים, את צריכת המשאבים ואת המודל העסקי. לכן המבחן אינו רק כמה מהר נאמץ ,AI אלא האם נדע באמצעותו ליצור ערך לאורך זמן בלי לשחוק את האדם, את האמון ואת המשאבים שעליהם נשען אותו ערך.
הדיון התאגידי בבינה מלאכותית מתמקד בדרך כלל בשאלה כיצד לאמץ אותה: היכן ניתן לחסוך, לשפר שירות, להאיץ תהליכים ולהגדיל פריון. זהו דיון חשוב, אך צר מדי. השאלה הגדולה אינה רק מה התאגיד יעשה באמצעות AI, אלא מה ה-AI יעשה לתאגיד, לעובדיו, ללקוחותיו ולסביבה שבה הוא פועל.
בנאום שנשא לאחרונה פרננדו רסטוי, יו״ר המכון ליציבות פיננסית של ה-BIS, הוא קרא למפקחים על המערכת הבנקאית להרחיב את נקודת המבט. בדבריו ציין כי לא די לפקח על השימוש של בנקים ב-AI; יש לבחון גם את חוסנם של הבנקים בכלכלה שה-AI מעצב מחדש.
לשם המחשה, הטכנולוגיה מצמצמת את הזמן שנותר להגיב לאירועי סייבר, משנה ענפים ומקצועות ועלולה לערער מודלים עסקיים שנראים כיום יציבים. לכן נדרשים ניתוחי תרחישים, בחינת המודל העסקי, סריקת אופק והערכה של יכולת ההסתגלות, ולא רק יחסי הון ותמונת מצב נוכחית.
נכון להרחיב גישה זו מעבר למערכת הבנקאית. תפיסה זאת נכונה לכל תאגיד. הבינה המלאכותית אינה עוד סיכון שמוסיפים למפת הסיכונים; היא כוח המשנה את המפה עצמה. מכאן שקיימות בעולם ה-AI היא אסטרטגיה לניהול המעבר וליצירת ערך לאורך זמן ואינה בעיקר דוח, דירוג או הצהרת כוונות.
ראוי לנתח ולבחון זאת במספר ממדים.
הממד הראשון הוא ממשל תאגידי. בממד זה ראוי לבחון מי מאשר שימוש במערכת AI, מי אחראי לתוצאה שגויה, כיצד בודקים מודל חיצוני ומתי נדרשת הכרעה אנושית? אסור שהאלגוריתם יהפוך לכתובת שאליה מעבירים אחריות. גם כאשר ההחלטה אוטומטית, האחריות נשארת אנושית ותאגידית. נדרשים מיפוי של השימושים, סיווגם לפי רמת הסיכון, תיקוף עצמאי, ניטור שוטף, הגנה על מידע ומנגנון ברור לעצירה ולהתערבות. האיחוד האירופי אימץ ב-AI Act (חוק הבינה המלאכותית האירופי) גישה מבוססת סיכון, אך עמידה בדין היא רק נקודת הפתיחה. קיימות תאגידית מחייבת לשאול גם מה נכון והוגן ולא רק מה מותר.
הממד השני הוא חוסן תפעולי. חברות רבות נעשות תלויות במספר מצומצם של ספקי ענן, מודלים, שבבים ומאגרי מידע. תקלה או מתקפת סייבר אצל ספק מרכזי עלולות לפגוע בעת ובעונה אחת בתאגידים ובענפים שלמים. חוזה עם ספק אינו תחליף ליכולת התאוששות. דירקטוריון צריך לדעת אילו שירותים קריטיים תלויים ב-AI, האם קיימת חלופה מעשית, כמה זמן יידרש לעבור אליה ומה יקרה ללקוחות אם המערכת לא תהיה זמינה. בעידן שבו זמן התגובה מתקצר, חוסן נמדד גם ביכולת להמשיך לתת שירות לאחר שההגנה נכשלה.
הממד השלישי הוא האדם. לפי ארגון העבודה הבינלאומי, אחד מכל ארבעה עובדים בעולם נמצא במקצוע החשוף במידה כלשהי לבינה מלאכותית יוצרת. המחקר מדגיש כי בטווח הנראה לעין סביר יותר שמשרות ישתנו מאשר ייעלמו כולן, אך התוצאה אינה נקבעת בידי הטכנולוגיה לבדה. היא תלויה באופן שבו הנהלות מתכננות מחדש תפקידים, מכשירות עובדים ומחלקות את פירות הפריון.
חברה המפטרת במהירות, שוחקת ידע וניסיון ומגדילה פערים אולי תציג חיסכון קצר טווח, אך עלולה לאבד אמון, מחויבות ויכולת מקצועית. המעבר האחראי אינו מבטיח שכל תפקיד יישמר. הוא מחייב שקיפות, הכשרה, שיח עם עובדים והבחנה בין משימות שנכון להעביר למכונה לבין אחריות שראוי להשאיר בידי אדם. פריון שאינו מתורגם גם להזדמנות אנושית עלול להפוך ממקור צמיחה למקור של אי-שוויון וחוסר יציבות.
הממד הרביעי הוא סביבתי. ל-AI אין קיום וירטואלי בלבד. מאחוריו ניצבים מרכזי נתונים, רשתות חשמל, מערכות קירור, מים, קרקע, שבבים וחומרי גלם. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה שמרכזי נתונים צרכו ב-2024 כ-1.5% מהחשמל בעולם, וכי מרכז נתונים גדול הממוקד ב-AI צורך חשמל בהיקף הדומה לזה של מאה אלף משקי בית. לצד זאת, AI עשוי לייעל רשתות חשמל, לחזות תקלות, להפחית פסולת ולשפר שימוש במשאבים. לכן אין מקום לא להאדרה ולא להפחדה, אלא למדידה: כמה אנרגיה ומים נצרכו, מה מקורם, איזו פליטה נוצרה ומהו החיסכון הסביבתי שהשימוש בטכנולוגיה השיג בפועל.
מכאן נגזרת אחריות ברורה לדירקטוריון התאגיד. עליו לקבל תמונה משולבת של ההזדמנויות, הסיכונים וההשפעות; לקבוע תיאבון סיכון; לבחון תרחישים של כשל טכנולוגי, פגיעה באמון ושינוי בשוק העבודה; ולוודא שההשקעה ב-AI תואמת את אסטרטגיית החברה ואת יעדיה ארוכי הטווח. יש למדוד לא רק כמה תהליכים הואצו וכמה עלויות נחסכו, אלא גם את איכות ההחלטות, ההגינות כלפי לקוחות, פיתוח העובדים, התלות בספקים, צריכת המשאבים ויכולת ההתאוששות.
קיימות אינה כוח הבולם חדשנות. קיימות היא הדרך להפוך חדשנות ליכולת תאגידית מתמשכת. חברה בת-קיימא אינה החברה שמאמצת AI מהר מכולן, אלא זו שיודעת היכן להשתמש בו, היכן להציב גבול, כיצד להיערך לכשל ואיך לחלק את התועלת באופן שמחזק את הארגון ואת החברה שסביבו.
הבינה המלאכותית אינה רק כלי שבו התאגיד משתמש. היא סביבה חדשה שבתוכה עליו להוכיח שהוא ראוי, חסין ורלוונטי. המבחן יהיה אם ידענו באמצעותה ליצור ערך לאורך זמן מבלי לשחוק את האדם, את האמון ואת המשאבים שעליהם נשען אותו ערך.
תגובות