מאת: מאת: אלי פרנק – יו"ר הלשכה
הרפורמה וההייטק
בכנסת מחוקקים, בכיכרות וברחובות מפגינים. המפגינים טוענים שהחוקים החדשים יהרסו את הדמוקרטיה, אנשי הקואליציה עונים שהם דווקא יחזקו אותה. מאמר זה לא יעסוק בעצם השאלה הזו, האם זו "רפורמה משפטית" כפי שמכנים אותה אלה או "הפיכה משטרית" כפי שמכנים זאת האחרים. המאמר לא יעסוק בפוליטיקה. השאלה לדיון כאן, מה צריך לעשות כדי שההייטק ימשיך בכל מקרה לתרום לכלכלה הישראלית ברמה שהיא כיום לפחות, כגורם מוביל בעל משקל עצום בייצוא, בתעסוקה, בהכנסות ממיסים, במעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית ו-"מדינת הייטק" בעולם.
הצלחת ההייטק בישראל עומדת על שלוש רגליים:
ההון האנושי המדהים שיש לנו כאן.
משק וכלכלה יציבים שמקנים תנאים להבטחת ההשקעה והתשואה, וסביבת תעסוקה שמעודדת יצירה
האמון של המשקיעים, מקומיים וזרים, בהון האנושי הזה, בכלכלה המקומית ובתנאים רגולטוריים מאפשרים.
"הרעש" שקיים כיום במדינה, כתוצאה מהמחלוקות החריפות שהתגלעו סביב החקיקה, יש בו כדי לפגוע בכל שלושת הרגליים. שוב, מבלי להתייחס אם הם צודקים או לא, המאמר מתעקש לא לנקוט עמדה בעניין, אלא רק להתייחס לעובדות – אנשי הייטק מובילים מדברים על עזיבה והעברת כספים, היזמים מעידים שמשקיעים משדרים חששות לגבי עתיד הכלכלה והסביבה הרגולטורית והאמון שהיה עד עתה מתכרסם. כך על פי הדיווחים שמוצגים בתקשורת.
אנו עדים לאחרונה ל-"הצטננות" של תעשיית ההייטק הגלובאלית והמקומית. הריבית שעולה כתוצאה מההתרחשויות העולמיות, ומייקרת את הכסף, מקטינה את היקפי השקעות, וחברות רבות, אחרי שנים של גיוסים מסיביים, נוקטות במהלכי איזון והתייעלות.
"רעש" מהסוג שמתואר לעיל, מהווה משקולת נוספת שעלולה להאיט עוד יותר את הקטר. ואם מגייסים פחות, אז גם יכשירו פחות והיקפי התעסוקה בהייטק עלולים לקטון.
המגמה המשולבת הזו תפגע, ללא ספק בכלכלה ובחברה – פחות ייצוא והכנסת דולרים לארץ, פחות הכנסות ממיסים, פחות תעסוקה. וזה בדיוק הפוך ממה שהמדינה צריכה.
אז מה נכון לעשות? מה הממשלה יכולה וצריכה לעשות כדי להבטיח את המשך דהירתו של קטר ההייטק? אני מציע שלושה שלבים – הפנמה, הרגעה, התנעה.
שלב ראשון – הפנמה
הממשלה צריכה להכיר בעובדה שההייטק בסכנה. לצד זה, שהיא לדידה, צודקת במהלכי החקיקה, היא צריכה לקבל את העובדה שתעשיית ההייטק משדרת מצוקה, וגם אם יש לה ספק לגבי אמינותם, היא צריכה להתחשב במה שאומרים המתריעים. מאחר וחומרת הסיכון מאוד גבוהה, גם אם ההסתברות לטעמה נמוכה, היא צריכה לנקוט בגישה השמרנית של "אם יש ספק, אז אין ספק", והנחת העבודה הממשלתית צריכה להיות שרמת הסיכון גבוהה מאוד.
שלב שני – הרגעה
על הממשלה להשקיע חשיבה איך היא מייצרת הרגעה. איך היא משכנעת את היזמים והמשקיעים שהסביבה כאן בטוחה להמשך הפעילות, שאין הצדקה לעזיבה ולהפסקת ההשקעה. היא חייבת לעבוד בזה. כבר עכשיו, במקביל להכול. שתמצא את הדרך – הדברות והסכמות על החקיקה ו/או מסה של פגישות ומאמצי הסברה. לצד אלו, בכל מקרה, נכון לנקוט צעדים מעשיים של הפניית תקציבים לעידוד מעסיקים לטובת המשך גיוסים, בבחינת "צעדים בוני אמון".
שלב שלישי – התנעה
על הממשלה לנקוט בצעדי התנעה מחדש של הקטר. נכון יהיה להקים "שולחן עגול", עם גורמי ממשלה (משרדי האוצר, הכלכלה, החדשנות וטכנולוגיה), חברה, משק והייטק, על מנת להציב את יעדי ההייטק לשנים הקרובות בתחומי הצמיחה, הורדת יוקר המחיה והתעסוקה, ולגבש תוכנית כלל משקית משולבת להשגת היעדים. לשכת טכנולוגיות המידע מעמידה את עצמה לרשות הממשלה למשימה זו.
ההייטק הוא הקטר המוביל של הכלכלה הישראלית. אסור לסכן את המשך היותו כזה.
