זכויות יוצרים ופטנטים בעידן ה-Generative AI: ניתוח משפטי ומדריך יישומי לחברות ויוצרים

מאת: אריה עמית | יועץ אסטרטגי וחבר נשיאות הלשכה

16.08.2026

---

1.      הגישה הליגלית המנחה

טכנולוגיית הבינה המלאכותית היוצרת (Generative AI) הגדירה מחדש את גבולות היצירה והפיתוח. בעוד שהכלים הטכנולוגיים מאפשרים להפיק תוצרים מורכבים – החל מקוד תוכנה ועד לסרטים קולנועיים – באמצעות הנחיות טקסטואליות (Prompts), שיטת המשפט נאלצת להתמודד עם ואקום נורמטיבי. מאמר זה מנתח את הגישה הליגלית העדכנית לסוגיית זכויות היוצרים בתוצרי AI, ומציג הבחנה דיפרנציאלית בין שלושה ענפי יצירה מרכזיים: פיתוח אפליקציות ותוכנה, הפקת סרטים, ויצירת אמנות חזותית (תמונות).

הבסיס המשפטי לדיני זכויות יוצרים (הן בישראל לפי חוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007, והן במשפט הבינלאומי) מותנה בקיומו של יוצר אנושי. מערכות משפט ברחבי העולם, ובראשן משרד זכויות היוצרים האמריקאי (USCO), קבעו באופן עקבי כי מכונות, תוכנות או מודלי אלגוריתם אינם יכולים להיחשב כ"מחברים" של יצירה.

האתגר המשפטי טמון בהגדרת תפקידו של האדם המפעיל: האם כתיבת פרומפט מורכב מהמהווה "ביטוי מקורי" המקנה זכויות בתוצר הסופי? המגמה העולמית כיום משיבה על כך בשלילה. פרומפט נתפס כהנחיה כללית או כרעיון מופשט, ודיני זכויות יוצרים אינם מגינים על רעיונות, אלא על דרך ביטויים בלבד. משכך, פלט גולמי שנוצר באופן אוטונומי על ידי AI נופל ישירות לנחלת הכלל (Public Domain), ואינו נהנה מהגנה קניינית.

ניתוח דיפרנציאלי של ענפי היצירה השונים

החוק אינו מתייחס באופן אחיד לכל התוצרים. רמת המורכבות, אופי השימוש ומנגנוני ההגנה המשלימים יוצרים הבדלים תהומיים בין פיתוח תוכנה, הפקת וידאו ויצירת תמונות:

פיתוח אפליקציה ותוכנה (Software & Code)

קוד מקור (Source Code) מוגן תחת דיני זכויות יוצרים כ"יצירה ספרותית". אם האפליקציה נכתבה ברובה על ידי AI, קוד המקור עצמו עלול שלא ליהנות מהגנת זכויות יוצרים. המשמעות היא שמתחרים יוכלו, תיאורטית, להעתיק חלקים מהקוד מבלי שהדבר ייחשב להפרה. בניגוד לאמנות, עולם התוכנה אינו נשען רק על זכויות יוצרים. הגנת המוצר נעשית באמצעות דיני חוזים וסודות מסחריים:

הסכמי רישיון: הגבלת המשתמשים מכוח חוזה.

ארכיטקטורה קניינית: שילוב בין קוד ה-AI לבין קוד אנושי מורכב, מערכות בסיסי נתונים, וממשקי משתמש (UI/UX) שעברו עיצוב אנושי פרטני.

הפקת סרט (Video & Film)

סרט מוגן כ"יצירה קולנועית", המהווה מעצם טבעה יצירה מורכבת  המשלבת תסריט, בימוי, עריכה, פסקול ומשחק. רמת הדירוג המשפטי כאן נוטה לטובת היוצר. גם אם סצנות בודדות או חומרי הגלם  ג'ונרטו במלואה על ידי AI ואינם מוגנים כשלעצמם, פעולת העריכה הקולנועית – קטיעת הסצנות, סידורן הכרונולוגי, שילוב הפסקול, הלבשת האפקטים וקביעת הקצב – מהווה מלאכת מחשבת אנושית מקורית. המכלול השלם של הסרט יזכה להגנה כיצירה קולנועית, אך היוצר לא יוכל למנוע מאחרים להשתמש בפריים בודד או בסצנה גולמית מתוך הסרט אם אלו נוצרו כליל על ידי המכונה.

יצירת תמונה

מוגנת כ"יצירה אמנותית". זהו שדה הקרב המשפטי הנוקשה ביותר. מכיוון שתמונה היא תוצר סטטי "חד-שלבי", קשה מאוד להוכיח בה מעורבות אנושית לאחר הלחיצה על כפתור הג'נרוט.

הנדבך המשלים – דיני פטנטים באפליקציות ותוכנה

כאשר מפתחים קוד מקור (Source Code) של אפליקציה באמצעות כלי בינה מלאכותית, דיני זכויות היוצרים מגינים לכל היותר על "הטקסט" של הקוד (וגם זאת בצורה מוגבלת, כאמור). הם אינם מגינים על הפונקציונליות, על הרעיון הטכנולוגי או על תהליך הפתרון של הבעיה. כאן נכנסים לתמונה דיני הפטנטים.

רישום פטנט על המצאה בתחום התוכנה והאפליקציות המשלבות AI מציב אתגרים ייחודיים אך מציע את ההגנה ההרמטית ביותר. בדומה לדיני זכויות יוצרים, גם דיני הפטנטים בעולם (ובכלל זה ברשות הפטנטים בישראל ובמשרד הפטנטים האמריקאי - USPTO) קובעים באופן חד-משמעי: מערכת AI אינה יכולה להירשם כ"ממציא" (Inventor).

כיצד ניתן לרשום פטנט על אפליקציה שפותחה בעזרת AI?

העובדה שכלי AI סייע בכתיבת הקוד או באופטימיזציה של האלגוריתם אינה פוסלת את האפליקציה מרישום פטנט, בתנאי שהיא עומדת במבחנים הבאים:

• מבחן ה"תרומה האנושית המשמעותית": על המפתח האנושי להוכיח שהוא זה שהגדיר את הבעיה, תכנן את הארכיטקטורה הכללית, קבע את המתודולוגיה או פתר את הכשלים המרכזיים. ה-AI נתפסת במקרה זה כ"כלי עבודה מתקדם" (כמו מחשבון או תוכנת שרטוט), ולא כממציא.

• כשירות לפטנט בתוכנה (Patentability): כדי שאפליקציה תהיה כשירה לפטנט, לא מספיק שהיא תהיה "אפליקציה". עליה להציג פתרון טכנולוגיו לבעיה טכנולוגית המערב אלמנט פיזי או שיפור מהותי בפעולת המחשב (למשל: אלגוריתם AI חדשני המקצר את זמן עיבוד הנתונים ב-50%, או מערכת אבטחת מידע ייחודית לאפליקציה).

היתרון האסטרטגי של פטנט על פני זכויות יוצרים

עבור חברות סטארט-אפ ומפתחי אפליקציות, פטנט רשום מעניק יתרון עצום:

• מונופול על הפונקציונליות: אם רשמתם פטנט על תהליך טכנולוגי מסוים באפליקציה, מתחרה לא יוכל להעתיק את פעולת האפליקציה – אפילו אם הוא יכתוב קוד אנושי מאפס או ישתמש ב-AI אחרת כדי לג'נרט קוד שונה לחלוטין.

• הגנה מפני הנדסה לאחור (Reverse Engineering): זכויות יוצרים אינן מונעות ממתחרה לראות את האפליקציה שלכם ולכתוב קוד דומה שעושה אותו דבר. פטנט, לעומת זאת, חוסם את עצם השימוש בהמצאה.

תוכנית פעולה ואסטרטגיית הגנה

על מנת לצמצם סיכונים משפטיים ולהבטיח קניין רוחני בנכסים דיגיטליים המשלבים AI, מומלץ לאמץ את הצעדים הבאים:

• יישום דוקטרינת "האדם במעגל" (Human-in-the-Loop): הבטיחו כי תהליך העבודה כולל שלב מהותי של התערבות, שינוי, והוספת ערך אנושי. אל תתייחסו לפלט ה-AI כאל מוצר סופי.

• ניהול פרוטוקול תיעוד (Audit Trail): שמרו סקיצות, גרסאות קוד, קובצי שכבות  והקלטות של תהליך הפיתוח. התיעוד ישמש כראיה מרכזית במקרה של ליטיגציה להוכחת מידת המאמץ היצירתי האנושי.

• בחינת תנאי הרישיון של פלטפורמת ה-AI: מודלים שונים מחילים תנאי שימוש שונים. חלקם מעניקים למשתמש בעלות מלאה על הפלט, בעוד אחרים שומרים לעצמם זכויות מסוימות או מתירים שימוש לא-מסחרי בלבד.

• שימוש במנגנוני הגנה חוזיים: בעולם העסקי, מקום בו זכויות היוצרים הקלאסיות נחלשות, יש לחזק את ההגנה באמצעות הסכמי סודיות (NDA) קשיחים ותניות אי-תחרות מול ספקים, עובדים ולקוחות.

• הגשת בקשות פטנט מוקדמות: אם מדובר באפליקציה, אל תסתמכו על הגנת הקוד. פנו לעריכת פטנט כדי לקבע זכויות על הארכיטקטורה והתהליך הטכנולוגי שהגדרתם בעצמכם.

הנוף הרגולטורי בישראל – חוות הדעת של ייעוץ וחקיקה

בעוד שמדינות רבות בעולם המערבי מנהלות מאבקים משפטיים בבתי המשפט, מדינת ישראל נקטה בצעד פרואקטיבי באמצעות סדרת חוות דעת והנחיות מטעם מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) במשרד המשפטים,. [1, 2]

הרגולציה הישראלית מבצעת הפרדה חדה, כמעט דיכוטומית, בין שני שלבים מובחנים בחייה של מערכת הבינה המלאכותית: שלב אימון המודל (קלט) לעומת שלב יצירת התוצר הסופי (פלט.

• שלב הקלט: אימון המודל כ"שימוש הוגן"

בחוות הדעת ההיסטורית של משרד המשפטים נקבע כי, ככלל, שימוש בתכנים המוגנים בזכויות יוצרים לצורך למידת מכונה ואימון מודלים אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים. קביעה זו מעניקה רוח גבית עצומה וודאות משפטית לחברות סטארט-אפ ומרכזי פיתוח הפועלים בישראל, ומאפשרת להם לפתח מודלים על בסיס דאטה-סטים נרחבים ללא חשש מתביעות ענק בשלב הפיתוח.

• שלב הפלט: אזהרת היועמ"שית לציבור וליוצרים

לעומת הליברליות בשלב האימון, משרד המשפטים מחמיר בצורה משמעותית בכל הנוגע לתוצרי המערכת ולשימוש בהם על ידי קצה המשתמש. בטיוטות ההנחיות המעודכנות שהוצגו לגופי הממשל ולציבור, מזהירה המשנה ליועמ"שית מפני "מלכודת ה-AI": [1, 2, 3]

• סיכון לחשיפה אישית ותביעות פיצויים: משתמשים (חברות, מעצבים, מפתחים) שמג'נרטים תמונות, סרטונים או טקסטים ומפיצים אותם מסחרית, חשופים לתביעות הפרה בסך עשרות אלפי שקלים ללא הוכחת נזק.

• מבחן הדמיון המהותי: אם הפלט שמפיקה הבינה המלאכותית דומה בצורה ניכרת ("דמיון מהותי") ליצירה קיימת שעליה המודל התאמן, האחריות המשפטית להפרה חלה על המשתמש שפרסם את התוצר, ולא על החברה שפיתחה את ה-AI.

• חובת בדיקה ואחריות אנושית: בדומה לפסיקת בית המשפט העליון בישראל שגינתה עורכי דין שהסתמכו על הזיות  של AI מבלי לבדוק אותן, הרגולטור מצפה מיוצרים ומנהלים להפעיל מנגנוני סינון ובקרה אנושיים קפדניים לפני שילוב פלטי AI במוצרים מסחריים.

לסיכום 

המהפכה הטכנולוגית של הבינה המלאכותית היוצרת מציבה אתגר קנייני מורכב: המערכת המשפטית בישראל ובעולם מסרבת להכיר במכונה כיוצר או כממציא, ומותירה פלטים גולמיים בנחלת הכלל תוך חשיפת המשתמשים לסיכוני תביעות בשל "דמיון מהותי" ליצירות קיימות. יחד עם זאת, ההבדלים בין ענפי היצירה השונים – החל מהצורך במניפולציה גרפית מסיבית בתמונות, דרך הגנה על המכלול הערוך בסרטים, ועד להסתמכות על דיני חוזים ורישום פטנטים טכנולוגיים בפיתוח אפליקציות – מייצרים מפת דרכים ברורה. חברות ויוצרים שישכילו לשלב "אדם במעגל" (Human-in-the-Loop) ויקפידו על תיעוד תהליכי הפיתוח האנושיים (Audit Trail), יוכלו לרתום את עוצמת ה-AI  ככלי עבודה מתקדם מבלי לוותר על הגנה הרמטית, חוקית ומסחרית על נכסיהם הדיגיטליים.