מאת: ד"ר דיצה מורלי שגיב | מנהלת אגף בכיר חדשנות וטכנולוגיות משרד הרווחה והביטחון החברתי
"ההתקדמות מתבצעת על ידי שיפור של אנשים,
לא שיפור של מכונות." אדריאן צ'ייקובסקי.
בדיון על החיבור שבין טכנולוגיה לחדשנות חוזר על עצמו כל הזמן סיפור הביצה והתרנגולת. מה קדם למה, מה מניע את מה ואיזה מרכיב הוא המשמעותי ביותר. אי אפשר להתעלם מהחיבור הטבעי והכמעט בלתי נפרד שבין
חדשנות וטכנולוגיות. לעיתים החיבור הוא כזה שנעלמת ההפרדה וניתן לחשוב , ולא מעט חושבים כך שטכנולוגיה היא חדשנות וחדשנות היא טכנולוגיה.
בספרו של יחיאל גלבוע פילוסופיה של הטכנולוגיה אתגרי המדע בעידן ההייטק הוא מציג שאלה סביב החיבור וההקשר בין טכנולוגיה ומדע או מחקר מדעי. הקבלה מאוד דומה להשוואה בין טכנולוגיה וחדשנות.
נקודה אחת שבה ניתן לדבר על טכנולוגיה וחדשנות היא במושגים של מטרה ואמצעי . כלומר הטכנולוגיה היא אמצעי למימוש חדשנות כלומר "הביצה" ואילו החדשנות היא המטרה, החזון , הייעוד לצורך ההקבלה "התרנגולת" .
אין ספק שבחדשנות תהליכית טכנולוגיה היא אמצעי . אבל האם כך תמיד? האם תמיד החדשנות מקדימה את הטכנולוגיה והטכנולוגיה היא זו המייצרת מענים לאתגרים שהועלו במסגרת תהליך של חדשנות? האם כך תמיד הם סדר הדברים? ומהצד השני האם לא יכולה להתקיים חדשנות ללא טכנולוגיה? האם כל המוצרים בעלי הערך המופקים במסגרת זיהוי אתגרים ומסע לפתרונות בתהליך חדשנות חייבים להיות כאלו המערבים טכנולוגיה או שלפחות טכנולוגיה היא מרכיב משמעותי בה?
דעתי היא שהחיבור בין טכנולוגיה לחדשנות הוא חיבור משלים ולא מבטל. דהיינו, בחדשנות פנימית או במגזר הציבורי להערכתי תהליך החדשנות חייב להיות זה שמניע בסופו של דבר אימוץ של טכנולוגיות ולא ההיפך. כיוון שאתגר הרלוונטיות ואתגר ההתאמה לעולם במציאות של VUCA ובמיוחד לאור אירועי ה- 7 באוקטובר מועצמים מאוד במגזר הציבורי לא ניתן לברוח לפתרונות מבלי לבצע עצירה של חשיבה אסטרטגית על היום שאחרי ובכלל על מהם האתגרים? מהם השינויים שמחייבים גישה אחרת ובעיקר יציאה מאזור הנוחות של המענים שאנו רגילים אליהם ועל אופני הפיתוח כפי שהם כיום. עצירה אסטרטגית כזו חייבת לבוא מתוך אימוץ גישה וחשיבה של חדשנות. אחרת הטכנולוגיה תייצר מענים, אך מי קבע שאלו המענים המיטביים? הנכונים? וחלקם פשוט קבורים בבית הקברות של פתרונות טובים אך לא מיושמים.
לעומת זאת, במגזר העסקי פעמים רבות פיתוחים טכנולוגיים האיצו חשיבה חדשנית והביאו לשינויים מהותיים באופן הגשת השירותים ראו דוגמת שירותי הבריאות. הציבור מיהר לאמץ את הטכנולוגיה, לא בגלל הטכנולוגיה אלא בגלל השיפור המהותי שהיא הביאה לחיי היומיום שלו. המגזר העסקי שהבין שללא חדשנות יכולתו להישאר רלוונטי ולשרוד היא מעטה כבר חי חדשנות בשגרת היום יום שלו ולכן במקרה זה הטכנולוגיה עוברת לקדמת הבמה ומהווה קטליזטור מהותי לפיתוח חדשנות. כלומר – במקרה זה הטכנולוגיה היא ה"תרנגולת" והחדשנות היא הביצה.
נקודה אחרת שבה ניתן לבחון את סוגיית הטכנולוגיה והחדשנות – מה קודם למה היא באמצעות אנלוגיה להיפותזות
שהציג יחיאל גלבוע בספרו:
הטכנולוגיה מייתרת את החדשנות
הטכנולוגיה תורמת לחדשנות
הטכנולוגיה פוגעת במאמצי חדשנות
הטכנולוגיה מייצרת חדשנות
הטכנולוגיה והחדשנות תורמים אחד לשני, מפתחים אחד את השני.
בספרו הוא מפריך את 4 ההיפותזות הראשונות. וטוען כי טכנולוגיה לא פוגעת בחדשנות במקרים רבים היא אף מעודדת אותה, היא בוודאי לא מייתרת חדשנות כי טכנולוגיה ללא אסטרטגיה לא תוביל לכלום ואף עשויה ליצור סכנות ונזקים, אז נותרנו שוב עם עקרון הגם וגם – טכנולוגיה תורמת לחדשנות בדיוק כשם שחדשנות מעודדת טכנולוגיה. אלו שני מרכיבים תלויים אחד בשני וקשורים אחד לשני , אך עדין יכולים לעמוד כל אחד בנפרד עם הייחודיות שלו והתרומה שלו.
כלומר, בדיון " הביצה והתרנגולת" מה קדם למה ככל הנראה השאלה היא לא נכונה. השאלה היא לא מה קדם למה אלא איך שניהם מייצרים מערכת שלמה עם תרומה הדדית המייצרת כאמור תוצרים בעלי ערך לאתגרים חברתיים לציבור הרחב.
בעולם הרווחה – שהד.נ.א הטבעי שלו הוא לא שיח על טכנולוגיה צריכים להבין שמקצוע שרוצה להיות רלוונטי ביכולתו לייצר מענים רלוונטיים ומותאמים לאזרחים חייב להכניס למעגל המקצועי שלו את מעגל הטכנולוגיה שישלים
אותו.
הדיון האם טכנולוגיה תייתר את אנשי המקצוע – הוא דיון עקר ולא רלוונטי כיוון שהוא מתעלם מהמציאות שבה הטכנולוגיה כבר כאן ולא רק שהיא לא מחליפה קשר אנושי היא פעמים רבות מייצרת לו גוונים ואפשרויות נוספות המרחיבים את מעגל הנהנים משירותי רווחה. טכנולוגיה ללא אנשים היא לא רלוונטית וטכנולוגיה שלא נועדה
לשפר אנשים ואת האנושות היא לא ברת זכות קיום. ולכן החיבור בין טכנולוגיה, אנשים וחדשנות הוא חיבור קריטי
במציאות של עולם משתנה, במציאות של משברים של "ברבור שחור" כגון הקורונה, ארועי ה- 7 באוקטובר וכדומה.
הדיון הוא – איך משלבים בין השניים ואיך מחברים אסטרטגיה של חדשנות לפיתוחים טכנולוגיים ומתי כמו בריקוד של טנגו נותים לפרטנר השני להוביל ולכמה זמן.
אז טכנולוגיה וחדשנות זה כמו טנגו. בשביל טנגו צריכים שניים. כאר ההובלה מתחלקת בהתאם לקצב, למנגינה ולתוצר הסופי שרוצים לקבל.
אז אני מזמינה את שירותי הרווחה באשר הם להבין את המציאות ולהצטרף לריקוד ולמצוא את האיזון מתי כל אחד
מהחלקים צריך לקחת את ההובלה.
ותמיד תמיד להתחיל בשאלה למה? ולא איך.
בהצלחה.
פרטי קשר לכותבת:
ד"ר דיצה מורלי שגיב, טלפון 0506206627, דואר אלקטרוני: ditzam@molsa.gov.il
