AI – התרחיש הפחות מוכר

מאת: דוד בן טולילה | ס. יו"ר הלשכה ויו"ר Energy Team

---

בשנתיים הקרובות נכריע אם העולם יגלוש לתרחיש האימים המתואר ב-  AI Project 2027, תרחיש אגרסיבי שמחבר פריצות דרך טכנולוגיות בקצב אקספוננציאלי עם גאופוליטיקה עולמית בייחוד על מרוץ החימוש בין ארה"ב לסין. אם רק חצי מהדברים המתוארים בתרחיש יתממשו בטווח הזמן הקרוב מאד – ההערכות צריכה להתחיל אתמול.

הקהל המקצועי מופצץ באינספור מידע על AI. בדרך כלל זה נשמע דומה. עוד גרסה של מהדורה חדשה של מודל, קצת אוטומציה שתגיע בהדרגה, ואיזושהי תחזית עמומה לעוד כמה שנים. אני רוצה לתת את הבמה לתרחיש שנקרא Project AI 2027. זהו סיפור מפורט שמצייר מסלול מהיר וקונקרטי לקפיצה איכותית בביצועים ובאוטונומיה של מערכות חכמות בתוך פרק זמן קצר – דבר ההולך לאיים, לא פחות, על האנושות כולה. לא מדובר בנבואה אלא במסגרת חשיבה. אם אפילו חלק ממנו יתממש, חלון הזמן להיערכות הוא קטן מאוד. גם לא מדובר באיזה מנכ"ל של חברה שמעוניין להאיץ את ההייפ סביב ה- AI כדי לעלות את ערך המניה. מדובר באיש יחסית אפרורי ונטול כריזמה, בשם דניאל קוקטיילו, לשעבר בצוות הבטיחות של OpenAI, עזב את החברה לאחר שאיבד אמון בהתנהלותה לקראת עידן ה-AGI. הוא סירב לחתום על סעיף אי-הכפשה/סודיות ביציאה — גם במחיר ויתור על הון־אופציות משמעותי. מהלך שגרר תרעומת גדולה מול החברה, ביטול מדיניות ההשתקה והחזרה של כל זכויותיו בחברה.

מה מיוחד בתרחיש הזה? 

הוא לא מדבר על איזה יום בלתי מוגדר שבו יופיע AGI. הוא מניח רצף של צעדים קטנים שניתנים לאימות. עלות שימוש במודלים יורדת בצורה חדה. פלטפורמות שמאפשרות בניית סוכנים חכמים ללא קוד מתקצרות בזמן ההטמעה. חיבורי אינטגרציה למערכות ארגוניות הופכים קלים יותר. מודלים מקבלים חושים נוספים כמו ראייה ושמע. והחשוב מכל הוא הופעת לולאות שיפור עצמי שמקצרות את מסלול הלמידה מדור לדור. כשהדברים האלה קורים יחד, הם יוצרים תאוצה.

מה סוד הקסם? אם עוד לא נכנסתם לתרחיש, עשו זאת, הבטחה – כזה עוד לא ראיתם. הקסם האמיתי של Project AI-2027  הוא לא רק בגרף יכולות ה- AI שמטפס בכל חודש שעובר אלא בהקשר הגאופוליטי שהוא מצייר. התרחיש מניח האצה דרמטית במרוץ בין ארצות הברית לסין, כשה-AI הופך מתחרות עסקית לקרב על עליונות אסטרטגית. בוושינגטון נוצר חיבור הדוק בין מעבדות ה-frontier לבין רגולטורים וסוכנויות ביטחוניות, עם מסלולי רכש מהירים, מענקי תשתית ודיונים שוטפים על תקנים, בדיקות בטיחות וייצוא טכנולוגיות רגישות. סביבת הענן האמריקאית מזדקקת לשכבות “נקיות” לפרויקטים ממשלתיים, כולל מודלים שיודעים לפעול בזירות לא מסווגות ומעליהן שכבות מאובטחות יותר. במקביל, בייג׳ינג מקדמת קונסורציומים לאומיים, מכוונת השקעות לחומרה ולמודלים רב־לשוניים, ומציבה יעד ברור לאוטונומיה טכנולוגית. התוצאה היא דינמיקה שמזכירה תעשיות דו־שימושיות קלאסיות, רק בקצב שמוכתב על ידי קוד, לא על ידי מפעלי פלדה.

"זה רק מודלי שפה." אז זהו שלא. בצד היכולות, זה כבר לא “עוד מודל טקסט”. המערכות נעשות מולטימודליות באמת, משלבות הבנה חזותית ושמיעתית עם תכנון ארוך טווח ושימוש בכלים חיצוניים. להקות של סוכנים פועלות יחד, לומדות אחת מהשנייה, מחלקות משימות וחוזרות לשפר את עצמן במחזורי self-refinement קצרים. עלות החישוב נופלת כך שאפשר להריץ ניסויים בממדים שפעם היו שמורים לאקדמיות ולמעבדות ענק, וכתוצאה מכך משימות שנמדדו בחודשים מתכווצות לשעות. כשהדבר הזה פוגש תחומים כמו לוגיסטיקה, סייבר, רגולציה פיננסית או מחקר תרופתי, נוצרת תחושת “זמן אלגוריתמי” חדשה שבה תוכניות עבודה של חטיבות שלמות נאלצות להתעדכן בקצב של ספרינטי תוכנה. זו לא הבטחה לדיסטופיה, זו הזמנה לפיכחון: אם ההאצה הזו תקרה, היא תתן יתרון עצום לשחקנים שמחברים ממשל, תשתיות ויישום עסקי בצורה ממושמעת, ותשאיר מאחור ארגונים שממשיכים לחשוב בקצבים של פעם.

במקום להתווכח אם יש או אין בינה כללית, הנה שאלה פרקטית יותר: האם שרשרת הזרמים הקטנים האלה יכולה לגלוש לנהר סוער כבר בשנתיים שלוש הקרובות?

למה בכלל לשקול ברצינות לוח זמנים כזה? כי אנחנו כבר רואים תנועות כבדות בשטח. שירותי ענן ומודלים מציעים מחירים נמוכים בהרבה לעיבוד ולשאילתות. זה פותח דלת ליישומי עומק בארגון ולא רק לצ’אט מול לקוח. מערכות ללא קוד מאפשרות לבנות Workflows חכמים בקצב שאי אפשר היה לדמיין לפני שנתיים. הידע הארגוני מרוכז יותר מאי פעם בפלטפורמות שיתופיות ובמערכות תפעול, וזה מקל לחבר אותו למודלים בצורה בטוחה. במקביל, ענקיות טכנולוגיה מכריזות על מתחמי מחשוב עצומים שיביאו עוד קיבולת לשוק. רק לפני חודש הכריז מארק צוקרברג על בניית DataCenter בגודל של מנהטן(!) עם צריכת חשמל של 5 GW -קצת פחות מחצי מצריכת החשמל של כל מדינת ישראל בשעת עומס. כל זה לא מוכיח שמחר בבוקר נקום לעידן חדש, אבל זה בהחלט מצביע על כך שהכסף, התשתיות והכלים כבר נעים לכיוון הזה.

סיכונים והשלכות על שוק העבודה?

יש כאן מנעד מטורף של אנשים חשובים שכדאי להעמיק מאד בנקודת המבט שלהם – מהצד הקיצון של הסקפטיים, ניתן למצוא את יאן לאקון, ממטא, שטוען שזה מופרך להיערך לסיכונים אלו ושההתקדמות בוודאי תעצר. בקיצון השני יש את ד"ר רומן ימפולסקי שהעריך בתחילת ספטמבר 25, שאנו לא מדברים על 10% אבטלה בשנים הקרובות אלא ב- 99%! באמצע יש ג'פרי הינטון שמדבר על סיכוי של 10%-20% להתממשות סיכונים קטסטרופאלים על האנושות בגלל האצת ה- AI ולו רק בשל האימפקט של התרחיש גם אם הסיכויים שלו נמוכים שיש להתייחס אליו בכובד ראש.

יש איפכא מסתברא? כן! קיימות מגבלות חומרה ואנרגיה שהן אמיתיות. גם בתקופות של קפיצה טכנולוגית יש פיזיקה. הזרמת חשמל וקירור למרכזי נתונים עצומים אינה טריוויאלית ויכולה להאט פריסה רחבה. בצד הנתונים, אין אינסוף חומר איכותי לאימון, והפקה של נתונים סינתטיים דורשת זהירות כדי לא למחזר הטיות או לשבור את האות. מבחינת אלגוריתמים עדיין חסרים רכיבים משמעותיים כמו זיכרון עבודה יציב לאורך פרקי זמן ארוכים, הבנה סיבתית עמוקה ומודלים של עולם שמאפשרים לפעול באופן עקבי מעבר לטקסט. יש גם שאלות של ממשל, ציות ואחריותיות. אלה אינם קישוטים אלא תנאי יסוד לפריסה בטוחה ובקנה מידה גדול. תוסיפו לזה את ההשקה המאכזבת של ChatGPT 5, את הדו"ח של MIT שקובע ש- 95% מהפיילוטים שארגונים עושים ב- AI נכשלים ואת האמירה של סאם אלטמן ששוק ה- AI בבועה והנה לכאורה מספיק מרכיבים המפריכים את התרחיש.

הנקודה שלי אינה לבחור צד של התרחיש צודק או לא. אם כל מה שכתוב כאן יתממש לא ב- 2027 אלא ב- 2037 זה באמת משנה? זה ישפיע בוודאות עלינו ועל הילדים שלנו.  הפרויקט הזה דוחף אותנו למודעות משמעותית יותר גבוהה לסיכונים ולהבנה שלכל הפחות אנו חייבים להעמיק את הידיעה שלנו בטכנולוגיה המואצת. האמיצים והזריזים יזהו כאן הזדמנויות חלומיות בפיתוח פתרונות בטכנולוגיות שנחשבו דמיוניות עד לא מזמן.

לדוח AI 2027 המלא לחצו...