40 שנה לאינטרנט הישראלי

פינת רגע של היסטוריה | מאי 2026

ערך: אריה עמית

---

ארבעה עשורים חלפו מאז שישראל קיבלה את "תעודת הזהות" הדיגיטלית הראשונה שלה. מה שהתחיל כניסוי אקדמי סגור ומודמים שזחלו במהירות של 9.6 קילו-ביט לשנייה, הפך לשידרה המרכזית של הכלכלה, החברה והטכנולוגיה הישראלית. זהו סיפורם של החלוצים שראו את הנולד, נלחמו בבירוקרטיה, וחיברו את אומת ההייטק אל העולם. 

צעירים לא יבינו, אך בתחילת 1993 דובר על כמה מאות אלפי מחשבים בלבד, והאינטרנט עדיין לא נראתה כרשת מנצחת. במדינת ישראל הושקעו לא מעט כספים בהקמת רשתות חלופיות, כמו פרויקט "כרמיאל" השאפתני, שעיקרו חיבור אזרחי המדינה לרשת BBS גדולה או "טיוויטל", מערכת מידע ושירותים אליה התחברו באמצעות מחשב, מודם ותוכנה ייעודית. מדינת ישראל ובזק לא פסלו אז את האפשרות כי רשת המידע של בזק תשמש כ"אינטרנט" המקומי של ישראל וייתכן שהרעיון הזה עדיין לא ירד מהפרק (אי אפשר להתבדח בנושאים כאלה). 

ובינתיים, יותר ויותר משתמשים גילו את נפלאות האינטרנט. על אף שכבר ב-1991 הציג טים ברנרס לי את ה-World Wide Web, רשת של מסמכי HTML השמורים בשרתים שונים ברחבי האינטרנט ומקושרים ביניהם באמצעות פרוטוקול HTTP, את הדחיפה הגדולה קדימה העניק לאינטרנט "מוזאיק", אבי דפדפני האינטרנט של ימינו, שהופץ באפריל, 1993."מוזאיק" הכניס צבע ותמונות לרשת, ובזכותו קפצה תנועת הגולשים ברשת ב-1,000 אחוז תוך חודש.

1.      שנות ה-80: הניצוץ האקדמי והמייל הראשון

מי שנולד במהלך שנות ה-80 ומאוחר יותר לא יבין זאת, אך באותם ימים לא מקוונים, עצם המחשבה על כך שאפשר לשוטט שעות ארוכות במרחבים הדיגיטליים הכמעט שוממים נראתה אז מוזרה לאנשים רבים, כפי שעולם ללא אינטרנט ייתפש כיום על ידי מיליונים כשבור וחסר. ספקות גדולים באשר לעצם עתידו של האינטרנט וחשיבות הופעתו בעולם הועלו גם שנים רבות לאחר מכן, כאשר התשוקה לרשת פעמה כבר בלבם של מיליונים שהתחברו. 

בשנת 1986 החל בישראל עידן ה-BBSים (Bulletin Board System, 'לוח מודעות אלקטרוני'), רשתות סגורות, שאמנם לא התחברו לרשת אך תרמו רבות להיות מאות ישראלים למובילים חברתיים של העידן הדיגיטלי. תקופת ה-BBS נמשכה זמן ממושך למדי, עד אמצע שנות ה-90.

ראשיתו של האינטרנט בישראל לא נולדה בשוק המסחרי, אלא בין כותלי האקדמיה:

• החיבור הראשון (1982-1984): החיבור האקדמי הראשון לאינטרנט בארצות הברית נוצר ב-1982. בשנת 1984 הפכה ישראל למדינה הראשונה מחוץ לארה"ב שהתחברה לרשת הרשתות האקדמית CSNET.

• לידת נקודה IL‏ (1985): בשנת 1985 הושקה רשמית סיומת המדינה il. על ידי מרכז הבקרה של ARPANET (האב-הקדמון של האינטרנט). ישראל הייתה מהמדינות הראשונות בעולם שקיבלו סיומת לאומית.

• האנשים שהובילו: חוקרים ואנשי מחשוב מהאוניברסיטאות, ובראשם אנשי מחב"א (מרכז החישובים הבין-אוניברסיטאי), כמו אבי כהן (המנכ"ל הראשון של מחב"א) והנק נוסבכר. כדי להשיג מימון ראשוני, הם רתמו את שר המדע דאז, פרופ' יובל נאמן, שאישר את התקציב ההיסטורי. 

2. המעבר למסחר: ספקי ה-ISP הראשונים

עד תחילת שנות ה-90 האינטרנט נשאר נחלתם הבלעדית של פרופסורים וסטודנטים. פריצת הדרך לציבור הרחב התרחשה ב-1993–1994, כשתשתית מחב"א החלה לשמש צומת לחיבור חברות הייטק: 

• חלוצות הגישה (1993): החברות הראשונות שהציעו חיבור עסקי (אך מוגבל מאוד) היו קו מנחה, דאטה סרב ו-אקטקום.

• המהפכה הציבורית (מאי 1994): משרד התקשורת העניק לראשונה רישיונות אינטרנט מסחריים מלאים. החברות אלרון (בניהולו של עוזיה גליל), דארקום ו-נטמנג' (NetManage) קיבלו את הרישיונות.

• לידת נטוויז'ן: (NetVision) : חברת נטוויז'ן, שצמחה מתוך חברת נטמנג' בבעלות אלרון נוסגה ונוהלה ע"י רות אלון, שחזרה מארה"ב, הייתה הראשונה לחבר משתמשים ביתיים לאינטרנט באוגוסט, 1994, ובעקבותיה הלכו כל האחרות. קו אינטרנט לחו"ל של K64 עלה באותם ימים 6,000 דולרים לחודש וקו סיפרנט בנפח שני מגה בייט עלה 13,000 שקל בחודש. אלרונט, חברה נוספת בבעלות אלרון, מפתיעה את המתחרות כשהיא מציעה פס לחו"ל בנפח K128 – אינטרנט מהיר במונחים של אותם ימים. אלרונט הופכת למתחרה קשה של נטוויז'ן אך השתיים לבסוף מתאחדות והופכות לספקית האינטרנט הגדולה בישראל.

3. איך קם איגוד האינטרנט הישראלי?

ככל שהאינטרנט יצא מגבולות האוניברסיטאות והפך למסחרי, מחב"א (שהיה גוף אקדמי) לא יכול היה עוד לנהל את הרגישויות המשפטיות, המסחריות והציבוריות של רישום שמות מתחם (דומיינים) וניהול התעבורה הציבורית. 

• היוזמה (1994): האיגוד החל לפעול לראשונה בשנת 1994 כקבוצת מומחים ומתנדבים.

• הקשר לאיל"א: הקבוצה הוקמה ופעלה בהתחלה כ"איגוד מתמחה" ייעודי בתוך איל"א (האיגוד הישראלי לעיבוד אינפורמציה / טכנולוגיית המידע). איל"א היה אז הגוף הציבורי המקצועי המרכזי של אנשי המחשוב בישראל והוא זה שהעניק את המעטפת הארגונית, הפיקה את הכנסים הראשונים וסייע לחלוצי האינטרנט להתאגד.

• הפיכה לעמותה עצמאית (1997): במרץ 1997 נרשם איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC-IL) כעמותה עצמאית וניטרלית ללא כוונת רווח. הוא קיבל על עצמו ממחב"א ומאיל"א את ניהול התשתיות הלאומיות האזרחיות.

• דור המייסדים והנשיאים הראשונים: בין מקימי האיגוד הבולטים היו דורון שקמוני, ג'ורג' מאיר הנרי נוסבכר, דב וינר ועוד.

4. הוקרת לשכת טכנולוגיות המידע לחלוצי האינטרנט בישראל

בשנת 2013 העניקה לשכת מנתחי מערכות מידע שעל יסודותיה קמה לשכת אכנולוגיות המידע אותות הוקרה לראשוניות לחלוצים בתחום האינטרנט בישראל: רות אלון אשר ייסדה את חברת נטוויז'ן, נמרוד שוורץ – מראשוני נטוויז'ן, דודי גולדמן – שקידם את נושא האינטרנט בעיתונות, עו"ד חיים רביה – שהתמחה בתחום משפט האינטרנט, ד"ר אילון גנור – חלוץ האינטרנט הטלפוני עם חברת ווקלטק, ודורון שקמוני – ממובילי הרשת הבין-אוניברסיטאית הישראלית וממקימי איגוד האינטרנט הישראלי.   

הם קיבלו את האות על חדשנות וחלוציות בתחום האינטרנט בישראל, על תרומה בהובלת התחום לקדמת הבמה הטכנולוגית, על היותם חלק משמעותי בהרחבת האופקים, היכולות והעשייה של כולנו, בקידום נגישות ונחיצות האינטרנט בחיינו.

5. התשתיות ששינו את המדינה

על מנת שהאינטרנט בישראל לא יהיה תלוי בחוות שרתים מעבר לים, הקים האיגוד שני עוגנים קריטיים:

1. מרשם השמות הלאומי: ניהול בלעדי וניטרלי של כל הכתובות המסתיימות ב-il. ובשנים האחרונות גם בסיומת העברית ישראל.

2. מחלף ה-IIX‏ (1996): מחלף האינטרנט הלאומי (Israeli Internet Exchange). עד הקמתו, אם גולש של חברה א' רצה לשלוח מייל לשכן שלו שמחובר לחברה ב', המידע היה צריך לטוס בכבלים תת-ימיים לארה"ב או לאירופה ולחזור. מחלף IIX חיבר את כל הספקים המקומיים לנקודה אחת בארץ, ובכך הבטיח מהירות, שרידות עצומה וחיסכון בעלויות. 

סיכום: מ-IL ועד AI

במבט לאחור של 40 שנה, הניסוי של קומץ המדענים הפך לתשתית החיים של מדינת ישראל. איגוד האינטרנט הישראלי, שצמח מתוך החזון של איל"א ומחב"א, ממשיך לשמור על הרשת הישראלית כמרחב פתוח, בטוח וניטרלי – מכתובת האימייל הטקסטואלית הראשונה של שנות ה-80 ועד למהפכת ה-AI המורכבת של ימינו.