מאת: מאת: אלי פרנק – יו"ר הלשכה
משרוול ארוך לשרוול קצר
בתחילת החודש השתתפתי בפגישת מחזור כ"ה של מדרשיית נעם בפרדס חנה, הישיבה התיכונית בה למדתי ועברתי את ארבע השנים המעצבות של חיי. זו היתה חוויה מרגשת מיוחדת במינה, לפגוש אנשים מהמחזור אחרי חמישים שנה, לראות את המקום, עם בית המדרש המשוקם, הפנימייה ובית הספר שמשרתים היום רשת של חינוך מיוחד, המדשאות שמספרות היסטוריה שלמה של חוויות.
שמעתי שם סיפורים על עצמי שלא כל כך זכרתי. אחד סיפר שהיה "חברותא" שלי במתמטיקה כשהיינו "אליפים" (מלשון כיתה א' של התיכון, המקבילה ל-"חמישית") בשנה הראשונה (חברותא – לימוד בזוגות, בדרך כלל נהוג בלימודי הקודש, אצלנו במדרשייה זה הונהג גם בלימודי החול), השני סיפר איך ציירתי בגמרא שלי כשהיינו "דליתים" (מלשון כיתה ד' של התיכון, המקבילה ל – "שמינית"), כנפי צניחה ורצתי קילומטרים כהכנה לצבא (ובסוף במקום צנחנים הגעתי לתותחנים, אבל לא ויתרתי על כנפי הצניחה, על זה כבר כתבתי סיפור שלם באחד מטוריי הקודמים), ואחר סיפר על איך הגענו ביחד לטירונות בצבא.
אבל הסיפור הכי מעניין היה כשאחד החבר'ה הזכיר לי שהוא היה איתי באותו חדר בשנה הראשונה בפנימייה, וחבר אחר לחדר "קיטר" לנו שאמא שלו שמה לו בתיק, כשחזרנו מאחת השבתות בבית (יצאנו אחת לשלושה שבועות...), רק חולצות של שרוולים ארוכים, היה חם והוא רצה שרוולים קצרים. ואני, כך סיפר החבר והעלה אצלי זיכרון עמום, אמרתי מיד "מה הבעיה", לקחתי חולצה אחת מהתיק שלו, הוצאתי מספריים שהיו לי, גזרתי בה את השרוולים והכרזתי בקול גדול "הנה, יש לך חולצה עם שרוולים קצרים".
הילד החוויר, החברים האחרים לחדר היו בהלם, אבל אחרי כמה דקות, כולם השתחררו וצחקנו שעות (נחסוך לכם כאן מה סיפר בעל החולצה כשחזר מחופשת השבת הבאה, על איך אמא שלו הגיבה...).
וכרגיל בטור, זה הזמן לשאול מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה (חוץ מזה שהייתי פעם שובב גדול...). מחד, יש כאן יוזמה ויצירתיות שהשיגה את התוצאה הנדרשת. מנגד יש כאן סוג של חפזון שדילג על שלב של הערכת סיכונים (מה יקרה לילד כשיחזור עם החולצה הביתה, סיכון שהתממש...). יש כאן בבירור Quick Win, בוצע יישום מיידי בשיטת Quick and Dirty, אבל בניגוד לפיתוח אפליקציה, אין כאן את ההזדמנות לשיפור לכדי מוצר "נקי". השרוולים החתוכים ברשלנות, הם התוצר הסופי....
וזה מביא אותנו לאמירה – כן, יש מצבים, בהם אתה מקים משהו חדש בצורה מהירה כדי להעמיד פתרון מיידי, מבלי לחשוב יותר מדי על כל ההיבטים (כמו אותו מקרה של גזירת השרוולים), בידיעה שבהמשך תזרוק אותו ותפתח בצורה מסודרת משהו חדש. מבלי להכיר מקרים ספציפיים, אני בטוח, על סמך ניסיון אישי מאירועים דומים קודמים, שיש גם בצה"ל ומערכות הבטחון האחרות, גם במשק האזרחי, פיתוחי מערכות ויישומי דיגיטל, שנועדו לתת פתרון מיידי לבעיה שנוצרה עם תחילת המלחמה, פיתוחים שבימים אלו מבוצעים פרויקטים להחלפתם בפתרונות נכונים וטובים יותר.
נכון להגיד שזו מתודולוגיה לגיטימית לגמרי, שבמצבים מסוימים צריך לפתח באופן לא מתודולוגי...אבל בלבד שיודעים שמדובר בפתרון זמני שיוחלף בהמשך בפתרון בר קיימא.
ולסיכום שימו לב, איך נכתב כאן טור במגזין ניהולי-טכנולוגי בלי להזכיר AI....אוף, הנה הזכרתי....
ולסיכום נוסף, שקשור למועד כתיבת הטור ולא לתוכנו – ברכות חמות לחברי הנשיאות החדשה של הלשכה ואיחולי הצלחה, תודה גדולה לחברי הנשיאות היוצאת (יש כאלו שמקבלים כאן גם את הברכות וגם את התודה...). תודה גדולה לכל חברי הלשכה שהצביעו והשפיעו. הלשכה עשתה קפיצת דרך ענקית בשנים האחרונות ואני משוכנע שתמשיך בצמיחה גם בשנים הבאות.
コメント