פורטל ידע

ההכשרה לתכנות בשנות הששים

פינת: "רגע של היסטוריה"


מאת: אריה עמית | יועץ אסטרטגי I-amIT וחבר נשיאות הלשכה




 

המעבר החלוצי של בית הספר למקצועות המחשב של צה"ל (בסמ"ח) למעונו החדש בבירת הנגב באר שבע, היא הזדמנות טובה להפנות את הזרקור אל ראשית הדרך של יחידת ההדרכה בממר"מ בשנות הששים


הגורם האנושי – חניכים וסגל

קורס התִכנות הראשון הוקם במאמץ גדול והיה אבן הדרך לקבלת מחשב ה"פִילקוֹ" בשנת 1961. הקורס הראשון הורץ כבר בשנת 1959, שנתיים לפני קבלת המחשב הראשון. את כוח האדם בחר לקורס בקפידה ראש האֲגַ"ם, האלוף יצחק רבין. בוגרי הקורס הראשון יועדו להיות הגרעין המקצועי־צבאי של מַמרָ"ם ושל החוליות האגפיות. לכל אגף או זרוע הייתה חוליה שהייתה אחראית לחישובים שלהם, ולכן כל זרוע שלחה את אנשיה שהיוו את בסיס כוח האדם שירכיב את החוליות העתידיות.


שלושה מהם התמנו עם תום הקורס לראשי החוליות האגפיות במַמרָ"ם, וחלקם שובצו תחתיהם בחוליות האגפיות. דרגת החניכים הייתה מגוּוֶנת מאוד ונעה מטוראי ועד רס"ן, ואלה הוסבו מתפקידם למקצוע התוכניתן. מדריך הקורס היה הארב ג'ייקובסון, יהודי אמריקאי, ששלחה חברת "פִילקוֹ", והוא הדריך בשפה האנגלית, ועזר לו בהדרכה ד"ר פנחס רבינוביץ' בשפה העברית.


ד"ר רבינוביץ לימד את השפה "אלטאק", שפת התִכנות של המחשב "פִילקוֹ", מכיוון שהיא שפה דומה מאוד לשפת "פוֹרטרָן", אותה ידע, כי היה לו ניסיון עם המחשב הראשון בארץ במכון ויצמן שתוכנת בעזרת שפת "פוֹרטרָן". בקורס השני, לאחר שהופקו לקחים מהקורס הראשון, הוחתמו החיילים שעברו את הקורס חתימת קבע של חצי שנה, וכך נשארו לשרת גם לאחר שנות שירות החובה שלהם.


בקורס השני היו 39 אקדמאים במקצועות המדעים המדויקים והנדסה, אזרחים וקצינים בצה"ל. במחזור הגיוס של נובמבר 1959 גויסו כבר טירונים לתפקיד תוכניתן, וקודם לכן הועברו הטירונים קורס הכשרה בסיסית למושגים טכניים בשפה האנגלית. קורס זה, כמובן, הועבר על ידי הארב ג'ייקובסון בעזרת חניך שלו שלמד אצלו בקורס התִכנות הראשון, שהדריך והסביר בשפה העברית.


בשנים הראשונות נפתח מחזור אחת לעשרה שבועות, והשתתפו בו בין 20 ל־40 חניכים. הקורס הכשיר אנשים להבין את מהות המחשב ביחידות צה"ל כדי שידעו להשתמש בו שימוש מיטבית. כך הכשירו מאות קצינים וחיילים באגפים ובחוליות השונות טרם קבלת המחשב ולקראתו.


עם קבלת המחשב נפתח גם קורס הפעלה. למתקבלים לקורס זה קדמה דרישה של ידיעת תִכנות, ואלה בעצם בוגרי קורסי התִכנות הקודמים. בשנת 1962 הגיע הקורס למשבר כי להדרכתו לא היו מתנדבים. המדריכים לא היו מקצועיים כי הידע שהיה להם היה רק מתוך זה שהם היו בוגרי הקורס. לכך נמצא פתרון זמני, ותוכניתן של מַמרָ"ם נבחר למשימת ההדרכה. כשזה השתחרר השתנה המבנה הארגוני של יחידת ההדרכה, והיא הוכפפה לענף התִכנות השייך למַמרָ"ם.

באוגוסט 1962 התקיים קורס תִכנות שהיה פתוח לאזרחים, ורבים נרשמו אליו ונשארו בצבא ותרמו רבות לפיתוח הטכנולוגי, ביניהם שאול לביא שנשאר במַמרָ"ם כיועץ וכעוזר מפקד מַמרָ"ם גם לאחר יציאתו לגמלאות, וכן אברהם רוטנברג שהיה לאחר זמן לראש יחידת ההדרכה. לימים סיפר אברהם על מיונו לקורס שכלל קריאת מאמר באנגלית, והיה עליו להבין על היצור החדש שהגיע לצבא – המחשב.


אברהם סיפר שהבין הכול, פרט למילה הפשוטה "computer", שהופיעה תדיר במאמר. עם סיום הקורס נקלט בהצלחה והתקבל במַמרָ"ם כעובד משרד הביטחון; החל להדריך כבר ביום שלמחרת, כשהקורס העוקב נפתח. הקורס היה חשוב ומרכזי מאוד בתקופה ההיא במיוחד, שכן היה היחידי בארץ. אזרחים ממשרדי הממשלה וממוסדות אקדמיים – כולם ביקשו להגיע לקורס הנחשק.


סביבת העבודה

הקורס הראשון הועבר בדוחק ובחוסר ציוד הדרכה מכל סוג שהוא. הוא הועבר ללא מחשב, כי המחשב עדיין לא הגיע לארץ, ולכן היה עיוני לחלוטין. הקורס היה ללא כל תרגול על המחשב, ולכן היה מאתגר ביותר. הכיתות היו צפופות ומקומו הראשון היה בקריה ולא במחנה אברהם (בסיס השלישות) שברמת גן.


בקורסים העוקבים הועבר הקורס לאולם התצוגה בבניין מַמרָ"ם שבמחנה מַקלֶף, צריף ההדרכה במחנה, ומאוחר יותר עקב חוסר בכיתות לימוד נשכרו כיתות בבית עמנואל שברמת גן. השיעורים היו פרונטליים ועיוניים. ההסברים הועברו על לוח. כך הוסבר איך לרשום פקודות, ממה מורכב מחשב, כיצד נותנים הוראה, והיכן לאחסן את הנתונים בזיכרון.

התלמידים כתבו תוכניות קטנות ושלחו אותן להרצה בלילה בזמן שלא היה עומס על המחשב מהרצות מִבצעיות של היחידות השונות בצבא. היה עליהם לחכות יום שלם בין הרצה להרצה, והתשובות לא הגיעו במקוּוָן (באופן אירוני זה מונח שלא היה באותה עת).


לא זו אף זו, הפלט שיצא מהמחשב היה הדפסה של מדפסת שהייתה מחוברת למחשב, והתוצאות לא היו תמיד חד־משמעיות. נאמר על השעות הקצובות שהיו ל"פִילקוֹ" כי "הכניסו 30 שעות עבודה ב־24 שעות", והביקוש תמיד היה גדול מן ההֶיצֵעַ. נקודת אור בנושא זה הגיע כאשר הגיע מחשב דגם "פִילקוֹ 1000" בשנת 1964. המחשב החדש הוקצה להרצות מִבצעיות, וכך התפנו שעות הרצה על ה"פִילקוֹ" הישן.


תוכני קורס תִכנות

כך חווה סרן יצחק עמיהוד, לימים מו"ל הוצאת ספרים למדעי המחשב וחניך בקורס הראשון:

לפני הקורס הראשון של מַמרָ"ם היו כמה קורסים ומשלחות של הצבא למכון ויצמן. אני הייתי ביניהם וגם בקורס הראשון של מַמרָ"ם. למדנו פקודות "אָסֶמבּלֶר" ובעיקר תרשימי זרימה של תוכניות פשוטות. היינו עושים דיבאג פשוט [ניפוי תקלים] בדף ובעט – לא היה מחשב.


לאחר הגעת המחשב הבנו עוד יותר כמה היה חשוב לעשות תרשימי זרימה לתוכניות ולמצוא את הבאגים [תְקָלִים] בתוכנית, עוד לפני שרצה על המחשב; זאת אומרת, ניסינו לחפש באגים קודם שידענו אם התוכנית עובדת או לא.

בסוף שנות ה־60 השתנו מעט תוכני הקורס והוכנסו פקודות חדשות ב"אָסֶמבּלֶר" לתוכני הלימוד. מספר אשר יובל, מפקד יחידת ההדרכה דאז: "היינו משתמשים בתדפיסים שהיו יקרים באותה עת כדי להמחיש את החומר הנלמד". ומוסיף: "במחזור של קורס תִכנות היו בסביבות 50-40 איש. הוכשרו בסביבות 120 איש בשנה. הקורס חולק לשלושה חלקים שהסתכמו לשישה חודשים. כוח האדם הגיע דרך מיוני בָּקוּ"ם, והיו בחינות קבלה למַמרָ"ם – בחינות עיוניות ופסיכוטכניות".

תיוגים: